שלושה מקרים מהשטח

מה קרה. סדקים מכמה סוגים בקירות בטון מותז בעובי 10–20 ס״מ, שבוצעו בשיטת התזה רטובה על כלונסאות דיפון.

מה בדקתי. מיפוי הסדקים באתר ובדיקת רוחב ועומק, סקירת תעודות משלוח, ותוצאות בדיקות בטון טרי ובטון שהתקשה במבנה.

מה קבעתי. סדיקה פלסטית של בטון טרי עקב שקיעה בזמן ההתקשות, בתנאי מזג אוויר חם ויבש ובלי אשפרה תקנית. לצמצום התופעה בהמשך — תוספת סיבי ניילון 6 מ״מ במינון 400 גרם/מ״ק לתערובת המותזת.

מה נחסך. סיווג הסדקים לשלוש רמות: הקלים לא דרשו טיפול, הבינוניים מעקב בלבד, ורק העמוקים חייבו שיקום מקומי — במקום טיפול גורף בכל הקירות.

מה קרה. בקיר בגובה 5 מטר בגמר אדריכלי חשוף התגלו שני ליקויים: השתקפות ברורה של רשת הזיון על פני הבטון, וסדק שעובר את כל עובי הקיר.

מה בדקתי. תיעוד ויזואלי של פני הקיר, נתוני התערובת (ב־40, בטון זרים SF1), טמפרטורת הסביבה, קצב היציקה, שיטת ההידוק וזמן פירוק התבניות.

מה קבעתי. שני מנגנונים שונים לחלוטין. ההשתקפות — שקיעה פלסטית סביב הזיון בגלל הלחץ ההידרוסטטי של עמודת בטון בגובה 5 מטר, בשילוב הרעדת יתר של בטון זרים. הסדק העובר — סדיקה תרמית מחום הידרציה בחתך מסיבי, כשהקיר רתום ליסוד ואשפרה לא החלה מיד עם פירוק התבניות.

מה נחסך. הזרקת שרף לסדק וסגירה קוסמטית בגוון מותאם, במקום פירוק הקיר ויציקה מחדש. להמשך: הגבלת קצב היציקה ל־1.5–2 מטר גובה בשעה, הידוק מותאם ל־SF1, וטמפרטורת בטון טרי עד 30 מעלות.